אוויל מרודך (בבל)

אוויל מרודך, הידוע בתנ״ך בכתיב אוויל מרדך, היה מלך בבל בשנים ⁦−562⁩ עד ⁦−560⁩ ובנו ויורשו של נבוכדנאצר השני.

הוא נזכר בהיסטוריה היהודית על ששחרר את המלך יהויכין מלך יהודה מהכלא אחרי כ־37 שנות שבי. לפי מלכים ב׳ 25:27–30 וירמיהו 52:31–34, התייחס אוויל מרודך ליהויכין בחביבות, העניק לו מקום של כבוד בחצר המלוכה וסיפק לו מזונות סדירים.

מעשיו סימנו רגע חשוב בגלות בבל, והראו את ההכרה המתמשכת בשושלת המלוכה של יהודה גם אחרי חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון.