גטו ונציה

ב־29 במרץ 1516 ציווה הסנאט של הרפובליקה של ונציה על כל יהודי העיר לחיות באי הקטן של הגטו נואובו ברובע קנארג׳ו, אתר בית יציקה ישן לנחושת; ״גטו״ בניב הוונציאני פירושו יציקה. שני שעריו ננעלו בלילה ונשמרו בידי שומרים נוצרים, ששכרם חויבו היהודים לשלם, וסירות סיירו בתעלות סביבו. השטח גדל עם הגטו וקיו ב־1541 ועם הגטו נואוביסימו ב־1633. בתיו עלו עד שבע קומות, ועד המאה ה־17 חיו בו כ־5,000 יהודים מגרמניה, מאיטליה, מספרד, מפורטוגל ומהלבנט, עם חמישה בתי כנסת (שקולות) לקהילותיהם. רבי יהודה אריה ממודנה הטיף שם, וונציה נעשתה מרכז גדול של הדפסה עברית.

שם הרובע הוונציאני נעשה המילה לרובעים יהודיים בכל מקום: האפיפיור פאולוס הרביעי ציווה על גטו ברומא ב־1555, והנאצים השתמשו במילה לרובעים שבהם כלאו יהודים לפני שרצחו אותם. שערי גטו ונציה נהרסו כשצבא נפוליאון נכנס לעיר ב־1797.