תור הזהב של צפת

פליטי גירוש ספרד מתיישבים בעיירה הררית בגליל, ובתוך דור אחד מחזיקה צפת את הריכוז הגדול ביותר של למדנות יהודית בכל מקום. יוסף קארו כותב שם את השולחן ערוך; משה קורדוברו מסדר את הקבלה; יצחק לוריא מגיע ובקושי שנתיים לפני מותו יוצר את המערכת המיסטית המעצבת מחדש את התיאולוגיה היהודית. שלמה אלקבץ מחבר את לכה דודי באותו חוג. זו התקופה היחידה שבה הארץ, ולא התפוצות, היא המרכז הבלתי מעורער של היצירה היהודית, והיא מוליכה הן לספר ההלכה הנורמטיבי והן למסגרת המיסטית הדומיננטית.