הממלכה התיכונה של מצרים

הממלכה התיכונה החלה בסביבות ⁦−2055,⁩ כשמנתוחותפ השני מתבאי איחד מחדש את מצרים לאחר תקופת הביניים הראשונה המפולגת. בשושלת ה־12 העביר אמנמחאת הראשון את הבירה לאיתי־טאווי ליד ליסט, וסנוסרט השלישי יצא למסעות עמוק בנוביה ופעם אחת אל כנען (מצבה של קצינו סבק־חו מתארת קרב ב״סקמם״, שמזוהה בדרך כלל עם שכם). בספרותה נכלל סיפור סינוחה, פקיד הבורח לכנען.

בבני חסן, בקבר החצוב בסלע של מושל המחוז חנומחותפ השני (בערך ⁦−1890⁩), יש ציור מפורסם של 37 «עאמו», אסייתים, בראשות ראש בשם אבישע בתואר חקא חסות, «שליט ארצות זרות», הביטוי שנתן אחר כך להיקסוס את שמם. הם מגיעים עם חמורים, נבל, כלי נשק ובגדים צבעוניים בדוגמאות, תמונה חיה של המשפחות השמיות שהמקרא מתאר בימי אברהם וצאצאיו. גם «כתבי האלה» של הממלכה התיכונה, קללות שנכתבו על חרס נגד אויבים זרים, נוקבים בשמות ערים כנעניות, ובהן ככל הנראה ההזכרה הקדומה ביותר של ירושלים (רושלימום).