מלחמת חרבות ברזל

ב־7 באוקטובר 2023 פתחו מחבלים בהובלת חמאס בפלישה מתואמת לדרום ישראל מעזה, פרצו את הגבול ותקפו ערים, קיבוצים, בסיסי צבא ואת פסטיבל המוזיקה נובה. כ־1,200 בני אדם נהרגו, רובם אזרחים, ו־251 בני ערובה נחטפו לעזה. עבור ישראל והעם היהודי נעשה 7 באוקטובר היום הקטלני ביותר מאז השואה וסימן את תחילת מלחמת חרבות ברזל, שהוצבו לה מטרות מוצהרות: לפרק את יכולותיה הצבאיות והשלטוניות של חמאס, להשיב את בני הערובה ולמנוע מתקפה נוספת בהיקף דומה.

משבר החטופים נעשה לאחד מממדיה המרכזיים של המלחמה. חלק מבני הערובה שוחררו בעסקאות ובהסכמי הפסקת אש, ואחרים חולצו בידי כוחות ישראליים, בראש ובראשונה ארבעה חטופים במבצע ארנון ב־8 ביוני 2024. עסקאות נוספות של חטופים תמורת אסירים באו אחר כך, ובאוקטובר 2025 הוביל הסכם הפסקת אש גדול לשחרור החטופים הישראלים החיים הנותרים בתמורה למספרים גדולים של מחבלים מורשעים ועצורים אחרים בכלא הישראלי. לחימה מוגבלת ופעולות ישראליות נגד חמאס נמשכו בכל זאת אחר כך.

העימות התפתח במהירות לעימות אזורי רחב יותר עם איראן והארגונים בני בריתה. חיזבאללה פתח חזית צפונית מלבנון ב־8 באוקטובר 2023, והחות׳ים בתימן שיגרו טילים ומל״טים לעבר ישראל ותקפו שיט בים האדום. מיליציות הנתמכות באיראן בעיראק ובסוריה השתתפו אף הן בהתקפות, ואיראן עצמה נכנסה בסופו של דבר לעימות ישיר עם ישראל במטחי טילים ומל״טים רחבי היקף. ישראל השיבה במערכות הולכות ומתרחבות נגד חמאס, חיזבאללה, החות׳ים והתשתית הצבאית והגרעינית של איראן.

ישראל השיגה במהלך העימות כמה הצלחות צבאיות ומודיעיניות גדולות. חלק גדול מההנהגה הבכירה של חמאס בימי המלחמה חוסל, ובהם מוחמד דף ויחיא סינוואר, ובה בעת פגעה ישראל גם במנהיגי חמאס בחו״ל. נגד חיזבאללה ביצעה ישראל את מבצע הביפרים ומכשירי הקשר יוצא הדופן בספטמבר 2024, ואחריו התקפות אינטנסיביות על מבנה הפיקוד ועל התשתית הצבאית של הארגון. בכירי חיזבאללה, ובהם פואד שוכר, אבראהים עקיל, חסן נסראללה והאשם צפי א־דין, חוסלו, וכך נחלש מאוד ארגון שנחשב זמן רב לשלוחה האזורית החזקה ביותר של איראן.

העימות עם איראן החריף עוד יותר. תקיפות ישראליות פגעו במערכות טילים איראניות, בהגנה אווירית, במפקדים בכירים במשמרות המהפכה, במתקנים הקשורים לגרעין ובמדענים גרעיניים בולטים. ב־2026 שיגרו ארצות הברית וישראל מערכה משותפת גדולה בהרבה נגד איראן, ובמהלכה נהרגו המנהיג העליון האית׳ולה עלי חמינאי וכמה קצינים בכירים באיראן. איראן השיבה בהתקפות טילים ומל״טים על ישראל ועל עמדות אמריקאיות ברחבי האזור, ובכך הפכה את מה שהיה מלחמת צללים עקיפה במידה רבה לעימות גלוי בין מדינות.

בשנים 2025–2026 התפתחה אפוא המלחמה הרבה מעבר למערכה המקורית בעזה. מה שהתחיל כתגובת ישראל לטבח ב־7 באוקטובר הפך למאבק ממושך בכמה חזיתות, בהשתתפות חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון, החות׳ים בתימן, מיליציות הנתמכות באיראן ברחבי האזור, ולבסוף איראן עצמה. בנרטיב הישראלי, התקופה באה לייצג לא רק מלחמה להביס את חמאס ולהחזיר את החטופים, אלא עימות רחב יותר עם ״ציר ההתנגדות״ של איראן ועם הסדר הביטחוני שהתפתח סביב ישראל במשך עשורים.