כיבוש ירושלים בידי היהודים והפרסים

בשנת 614 סחף המצביא הסאסאני שהרבראז דרומה דרך סוריה לעבר ירושלים, ויהודי הגליל, בהנהגת בנימין מטבריה ונחמיה בן חושיאל, הצטרפו לצבאו. לאחר מצור של כשלושה שבועות נפלה העיר במאי 614. הנזיר סטרטגיוס תיאר טבח נורא בנוצרים, וארכאולוגים מצאו קבר המוני במערה בממילא, מחוץ לשער יפו של ימינו, הקשור לאירועים אלה. הפרסים מסרו את העיר לניהול יהודי בהנהגת נחמיה.

השלטון היהודי נמשך רק כשלוש שנים. בסביבות 617 שינו הפרסים כיוון כדי לרכוש את לב הרוב הנוצרי; נחמיה נהרג והיהודים נדחקו שוב החוצה. האפיזודה הותירה חותם בכתיבה האפוקליפטית היהודית: ספר זרובבל מכנה את נחמיה בן חושיאל משיח בן יוסף. בשנת 630 כבש הרקליוס את ירושלים מחדש וענש את היהודים קשות על חלקם בכיבוש.