השבת היהודים לאנגליה

יהודים היו אסורים באנגליה מאז הגירוש של 1290, אף שכמה סוחרי אנוסים חיו בה בסתר בלונדון. רבי מנשה בן ישראל מאמסטרדם האמין שהמשיח יבוא רק כשיתפזרו היהודים לכל קצוות הארץ (דברים 28:64), כולל אנגליה, כפי שכתב ב״מקווה ישראל״ (1650). בספטמבר 1655 בא ללונדון והציג את ״הפנייה הצנועה״ שלו לפני אוליבר קרומוול, לורד המגן. ועידת וייטהול שהתכנסה בדצמבר 1655 לא הגיעה להחלטה, אך השופטים הכריזו שאין חוק האוסר על יהודים לחיות באנגליה, שכן הגירוש היה רק צו מלכותי.

ב־1656, בעת המלחמה עם ספרד, הוחרם רכושו של הסוחר האנוס אנטוניו רובלס כספרדי; הוא הצהיר שהוא יהודי ממוצא פורטוגלי וזכה בו חזרה. במרץ 1656 עתרו יהודי לונדון בגלוי לקרומוול לזכות להתפלל ולקבור את מתיהם. בית כנסת נפתח ברחוב קריצ׳רץ׳ ובית קברות במייל אנד ב־1657. מנשה מת ב־1657, אך הקהילה שאפשר גדלה ליהדות בריטניה.