מקדש חוניו

בסביבות ⁦−160⁩ נמלט חוניו הרביעי, בנו של הכהן הגדול חוניו השלישי שנרצח ויורש שושלת צדוק, למצרים אחרי שהכהונה הגדולה עברה לאנשים מחוץ למשפחתו. לפי יוספוס (קדמוניות היהודים 13.62–73), תלמי השישי פילומטור וקליאופטרה השנייה נתנו לו אתר חרב של מקדש בלאונטופוליס, במחוז הליופוליס, ושם בנה מקדש יהודי, בהסתמך על ישעיהו 19:19: ״ביום ההוא יהיה מזבח לה׳ בתוך ארץ מצרים.״ ״ארץ חוניו״ שסביבו נעשתה מושבה צבאית יהודית.

כוהנים הקריבו שם קורבנות במשך יותר ממאתיים שנה. המשנה (מנחות 13:10) רואה ב״בית חוניו״ מקדש נחות: קורבנות שנידרו לירושלים לא ניתן היה להביא לשם, וכוהניו לא יכלו לשרת בבית המקדש בירושלים. בסביבות שנת 73, אחרי המרד הגדול, ציווה אספסיאנוס לסגור אותו מחשש שיהפוך לנקודת התכנסות חדשה (מלחמת היהודים 7.420–436). האתר מזוהה עם תל אל־יהודיה, ״תל היהודים״, שחפר פליינדרס פטרי ב־1905–1906.