קרב עין ג׳אלות

ב־3 בספטמבר 1260 הביס צבא הממלוכים של מצרים, בפיקוד הסולטאן קוטוז והמצביא בייברס, צבא מונגולי בפיקוד קיטבוקה בעין ג׳לוט (״מעיין גוליית״), מעיין חרוד בעמק יזרעאל שבו, בספר שופטים, בחר גדעון את שלוש מאות אנשיו. המונגולים בפיקוד הולגו בזזו את בגדאד ב־1258 ולכדו את חלב ואת דמשק ב־1260, אך הולגו משך אחר כך את רוב כוחותיו לאחר מות הקאן הגדול מונגקה. הממלוכים פיתו את הצבא שנותר למארב; קיטבוקה נהרג וצבאו הושמד. זו הייתה התבוסה הגדולה הראשונה שהמונגולים לא נקמו בה.

בדרך חזרה למצרים רצח בייברס את קוטוז ונעשה סולטאן. הממלוכים המשיכו והשמידו את המדינות הצלבניות האחרונות, וכבשו את עכו ב־1291, ושלטו בארץ ישראל עד הכיבוש העות׳מאני של 1516–1517. כשהגיע הרמב״ן לירושלים ב־1267, אחרי המלחמות האלה, מצא בה רק שני יהודים, אחים צבעים, והקים מחדש בית כנסת.