קרב מגידו

בשנת ⁦−609⁩ צעד פרעה נכו השני צפונה לאורך החוף כדי להצטרף לשארית הצבא האשורי בחרן נגד הבבלים העולים. המלך יאשיהו מלך יהודה, אז בן 39, יצא לעצור אותו במגידו, המבצר השולט במעבר מישור החוף אל עמק יזרעאל. לפי דברי הימים ב׳ 35 שלח נכו הודעה שאין לו ריב עם יהודה, אך יאשיהו התחפש ונלחם; קשתים פגעו בו, ועבדיו נשאו אותו במרכבתו לירושלים, שם מת. כרוניקת בבל מאשרת את הניסיון המצרי והאשורי לחרן באותה שנה.

מותו של יאשיהו היה טראומה לאומית. ירמיהו חיבר קינות עליו, ו״כמספד הדדרמון בבקעת מגידון״ (זכריה 12:11) הפך לביטוי מקובל לאבל. יורשיו נטשו את רפורמתו, וארבעת המלכים שאחריו, החל בבנו יהואחז, שהודח בידי נכו אחרי שלושה חודשים, מלכו כ־23 שנה בלבד עד שנפלה ירושלים. התלמוד (תענית 22ב) אומר שדבריו האחרונים היו ״צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי״. שמה של מגידו חי בארמגדון, מ״הר מגידו״, בחזון יוחנן.