הנביא חבקוק (יהודה)

חבקוק הוא הנביא שהתדיין עם אלוהים. ספרו נפתח בתלונה, ״עד אנה ה׳ שוועתי ולא תשמע?״, בעוד אלימות ועוול נותרים בלי עונש ביהודה. תשובת אלוהים מטרידה עוד יותר: הוא מקים את הכשדים, הבבלים, ״הגוי המר והנמהר״. חבקוק מוחה שוב ועומד על משמרתו, ומגיעה התשובה שהחזון יבוא בבוא עתו, שהגאה ייפול, ו״צדיק באמונתו יחיה״ (2:4). חמש הוי נגד הגזלן באות אחר כך, והספר מסתיים בתפילה דמוית מזמור: ״כי תאנה לא תפרח... ואני בה׳ אעלוזה״ (3:17–18).

התלמוד (מכות 24א) אומר שחבקוק צמצם את כל 613 המצוות לעיקרון אחד, ״צדיק באמונתו יחיה״. פרק 3 הוא ההפטרה של היום השני של שבועות. בין מגילות ים המלח מפרש פשר חבקוק ממערה 1 בקומראן את פרקים 1–2 כמתייחסים למורה הצדק של העדה ולכוהן הרשע, והתוספות היווניות לדניאל מספרות איך מלאך נשא את חבקוק בשערו לבבל כדי להביא אוכל לדניאל בגוב האריות.