עקידת יצחק

בראשית פרק 22 מספר שאלוהים ניסה את אברהם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה״, כדי להעלותו שם לעולה. לאחר מסע של שלושה ימים שאל יצחק, שנשא את העצים: ״איה השה?״ בהר בנה אברהם מזבח, עקד עליו את בנו והרים את המאכלת, עד שמלאך קרא אליו לעצור. איל נאחז בקרניו בסבך הועלה במקומו, אברהם קרא למקום ״ה׳ יראה״, והבטחה חודשה: זרעו יהיה ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. לפי המניין המסורתי היה יצחק בן 37 (סדר עולם).

דברי הימים ב׳ 3:1 מזהה את הר המוריה עם הגבעה שעליה בנה שלמה את בית המקדש, והמסורת היהודית מציבה את המזבח על אבן השתייה. העקדה נקראת ביום השני של ראש השנה, ושופר האיל מזכיר אותה. הנושא שלה, מסירות מוחלטת, עובר לאורך קידוש ה׳ בדורות שלאחר מכן, והסצנה צוירה ברצפת הפסיפס מהמאה ה־6 בבית הכנסת בבית אלפא.