יצחק

לפי ספר בראשית, יצחק (מלשון צחוק) נולד לאברהם בן 100 ולשרה בת 90, ונקרא על שם צחוקה של שרה בשמעה את ההבטחה (בראשית 17–21). בהר המוריה עקד אותו אברהם על המזבח עד שמלאך עצר את הקרבן ואיל שנאחז בסבך תפס את מקומו (בראשית 22). בגיל 40 נשא את רבקה, שהובאה מארם נהריים בידי עבד אברהם, ובגיל 60 נעשה אב לתאומים עשיו ויעקב. בימי רעב ישב בגרר אצל אבימלך, זרע וקצר מאה שערים, חפר מחדש את בארות אביו (עשק, שטנה, רחובות) וכרת ברית בבאר שבע (בראשית 26). זקן ועיוור ברך את יעקב המחופש לעשיו (בראשית 27). הוא מת בגיל 180 ונקבר בידי שני בניו במערת המכפלה בחברון.

עקדת יצחק נקראת בבית הכנסת ביום השני של ראש השנה ונאמרת בתפילות הבוקר היומיות, וקרן האיל של השופר מזכירה אותה. התלמוד (ברכות 26ב) מייחס ליצחק את תקנת תפילת המנחה, משום ש«יצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב» (בראשית 24:63). הוא האב היחיד שלא יצא מעולם מארץ ישראל.