הגירוש מספרד

ב־31 במארס 1492, שלושה חודשים לאחר כיבוש גרנדה, חתמו פרדיננד ואיזבלה על צו אלהמברה. הוא הורה לכל יהודי בקסטיליה ובאראגון להמיר את דתו או לעזוב עד סוף יולי. הצו בא לאחר מאה שנות לחץ שהחלו בטבחים ובהמרות הכפויות של 1391 והמשיכו באינקוויזיציה, שהוקמה ב־1478 ובראשה תומאס דה טורקמדה. הוא טען שהיהודים מובילים מומרים (קונברסוס) בחזרה ליהדות. היהודים לא הורשו לקחת עמם זהב, כסף או מטבעות, ורבים מכרו את בתיהם כמעט בחינם.

היסטוריונים מעריכים שבין כ־50,000 ל־200,000 יהודים עזבו; רבים אחרים קיבלו את הטבילה. רבים הלכו תחילה לפורטוגל, רק כדי להילכד שם ב־1497. אחרים הלכו לצפון אפריקה, לאיטליה ובעיקר לאימפריה העות׳מאנית, שם קיבל אותם הסולטאן בייזיד השני בברכה, וסלוניקי, איסטנבול וצפת הפכו למרכזים ספרדיים גדולים. היציאות האחרונות חלו בסביבות תשעה באב. ספרד ביטלה רשמית את הצו ב־1968 וב־2015 הציעה אזרחות לצאצאי המגורשים.