רבי דון יצחק אברבנאל

דון יצחק אברבנאל נולד בליסבון ב־1437 והיה גזבר של המלך אפונסו החמישי מפורטוגל. לאחר שהואשם בהשתתפות בקשר בראגנסה, ברח ב־1483 לקסטיליה, שם ניהל את הכספים של פרדיננד ואיזבלה. ב־1492, יחד עם אברהם סניור, התחנן בפני המלכים לבטל את גזירת הגירוש. כשסירבו, בחר בגלות ולא בהמרה. הוא המשיך לנאפולי, לקורפו ולמונופולי, ומת בוונציה ב־1508.

בין מסעותיו כתב פירושים גדולים לתורה ולנביאים, שכל חלק בהם נפתח ברשימת שאלות. הם מלאים במחשבה מדינית: הוא היה חשדן כלפי המלוכה והשווה את מלכי ישראל לשליטים ששירת. שלישיית חיבוריו המשיחיים, שנכתבו לגולים שנואשו, ניבאה שהגאולה קרובה. הוא ציין שגירוש ספרד חל בתשעה באב. בנו יהודה, הידוע בשם ליאונה אברו, כתב את הקלאסיקה של הרנסנס ויכוחים על האהבה.