מרד גאלוס

בשנים 351–352 קמו יהודי הגליל נגד השלטון הרומי בעוד החצי המזרחי של האימפריה נשלט מאנטיוכיה בידי הקיסר המשנה קונסטנטיוס גאלוס, בן דודו של הקיסר קונסטנטיוס השני. סופרים רומאים ונוצרים מאוחרים מוסרים רק הודעות קצרות: אורליוס ויקטור אומר שהמורדים הכריזו על אדם בשם פטריקיוס כמלך, וכרוניקת הירונימוס וההיסטוריונים הכנסייתיים סוקרטס וסוזומנוס מדווחים שמצביאו של גאלוס, אורסיקינוס, דיכא את המרד, הרג אלפים והחריב את דיוקסריה (ספפוריס, ציפורי), עם נזק גם בטבריה ובלוד (דיוספוליס).

זה היה המרד היהודי האחרון נגד רומא בארץ ישראל. היקפו שנוי במחלוקת: יש היסטוריונים הרואים בו התקוממות לאומית גדולה, אחרים הפרעה מקומית שהגזימו בה כותבים מאוחרים, ושכבות חורבן שקושרו בעבר אליו בספפוריס אולי נובעות דווקא מרעידת האדמה של 363. התלמוד הירושלמי מזכיר את אורסיקינוס בסיפורים על חכמים העוסקים בחיילים רומאים בגליל, וטבריה נשארה מושב הנשיאים והישיבה לאחר מכן.