רבא

רבא (אבא בן יוסף בר חמא) למד אצל רב נחמן ורב יוסף והיה, יחד עם אביי, החכם המצוטט ביותר בתלמוד הבבלי. לאחר מות אביי עמד בראש הישיבה בעיר מולדתו מחוזא, עיר סחר עשירה על החידקל ליד בירת פרס קטסיפון, עד מותו בסביבות 352. הוא נשא לאישה את בתו של רב חסדא, והתלמוד אומר שאיפרא הורמיז, אמו של המלך הפרסי שפור השני, העריצה אותו, שלחה לו כספי צדקה והזהירה את בנה שלא לפגוע בו (בבא בתרא 10ב; תענית 24ב).

משום שההלכה כרבא נגד אביי בכל המקרים חוץ משישה, עיצבה סברתו את ההלכה המעשית לכל הדורות שאחריו. בין אמרותיו: «תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים» (ברכות 17א) והשאלות שנשאל אדם בדין שבשמים: «נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה?» (שבת 31א).