ציר זמן›התקופה המוסלמית הקדומה
ערביתיהודית
900
שנה עברית: 4660 (ד׳תר״ס)
פתיחה בציר הזמן האינטראקטיבי
ערבית־יהודית היא הערבית של היהודים, הכתובה בדרך כלל באותיות עבריות ומעורבת במילים עבריות וארמיות. אחרי הכיבושים האיסלאמיים דיברו רוב היהודים מעיראק ועד ספרד ערבית. עד בערך 900 הפכה לשפה כתובה של למדנות יהודית, וכן של מכתבים וחוזים יומיומיים, שרובם שרדו בגניזת קהיר.
כמה מגדולי הספרים היהודיים נכתבו בה. רב סעדיה גאון כתב את התפסיר שלו, תרגום התורה לערבית, ואת ספר האמונות והדעות. בחיי אבן פקודה כתב חובות הלבבות, יהודה הלוי את הכוזרי, והרמב״ם את פירוש המשנה ואת מורה הנבוכים. יצירות רבות מהן הגיעו ליהודי אירופה בתרגומים העבריים של משפחת אבן תיבון מפרובנס. ניבים מדוברים של ערבית־יהודית שרדו במרוקו, בתוניסיה, בעיראק ובתימן עד שהקהילות האלה עלו לישראל במאה ה־20.
- שנה עברית
- 4660 (ד׳תר״ס)
- Category
- ספרים, כתבים ושפות
- חלק מתוך
- התקופה המוסלמית הקדומה
