השופט גדעון

שופטים 6–8 מספר שבמשך שבע שנים שטפו מדיינים, עמלקים ו"בני קדם" את ישראל עם גמליהם "כארבה", וגזלו את התבואה. מלאך מצא את גדעון בן יואש, ממשפחת אביעזר שבמנשה, חובט חיטים בגת בעפרה כדי להסתירן. הוא סתר את מזבח הבעל של אביו ואת האשרה שעליו, וזכה בשם ירובעל, "ירב בו הבעל", וביקש אות: גיזה רטובה בטל בעוד הקרקע יבשה. אלוהים צמצם את אנשיו מ־32,000 ל־10,000 ואחר כך ל־300 שלקקו מים בידיהם. בלילה הקיפו את מחנה מדין עם שופרות ולפידים החבויים בכדים, ניפצו את הכדים וקראו "חרב לה׳ ולגדעון!", והאויב נס בבהלה. גדעון לכד את השרים ערב וזאב ואת המלכים זבח וצלמונע.

כשהוצעה לו כתר תורשתי סירב: "לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם, ה׳ ימשל בכם" (שופטים 8:23). אך הוא עשה אפוד זהב מ־1,700 שקלים של נזמים שנשללו, שהפך למוקש לישראל, ו־70 בניו הכינו את הקרקע להפיכה העקובה מדם של אבימלך. ישעיהו 9:3 מזכיר את "יום מדין".