חותמות למל״ך

כדי למל״ך היו כדי אחסון גדולים שידיותיהם נחתמו לפני השריפה במילה העברית למל״ך, ״למלך״, בסמל מלכותי (חרפושית בעלת ארבע כנפיים או דיסקת שמש בעלת שתי כנפיים) ובדרך כלל באחד מארבעה שמות מקומות: חברון, זיף, שוכה או ממשת, אתר שטרם זוהה. ידועות יותר מ־2,000 ידיות חתומות, מלכיש, מירושלים, מרמת רחל, מגבעון ומעשרות אתרים אחרים ביהודה, ורבים מאותם כדים נושאים גם טביעות חותם פרטיות של בעלי תפקידים.

בלכיש מצאו חפירותיו של דוד אוסישקין כדי למל״ך שלמים בשכבת החורבן של כיבוש סנחריב בשנת ⁦−701,⁩ והדבר קובע את תאריכם לימי חזקיהו. הם נקראים בהרחבה כחלק מהכנותיו של חזקיהו לפלישה האשורית, כאשר, לפי דברי הימים ב׳ 32, ביצר את עריו ובנה ״מסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר״. העיצוב האחיד שלהם ברחבי הממלכה הוא אחת הראיות הברורות ביותר למינהל מלכותי מאורגן ביהודה ערב מסעו של סנחריב.