הנביא ישעיהו (יהודה)

ישעיהו בן אמוץ ניבא בירושלים בימי עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו (ישעיהו 1:1). קריאתו באה ״בשנת מות המלך עוזיהו״, בחזון של אלוהים יושב על כסא בבית המקדש, שרפים קוראים ״קדוש, קדוש, קדוש״, וגחלת בוערת שנגעה בשפתיו (ישעיהו 6). במלחמה הסורואפרימית פגש את המלך אחז אל תעלת הברכה העליונה עם בנו שאר ישוב (״שארית תשוב״), עודד אותו לא לירוא מרצין ומפקח, ונתן את אות עמנואל. בשנת ⁦−701,⁩ כשצבא סנחריב עמד לפני ירושלים, הבטיח לחזקיהו שהעיר לא תיפול, וניבא את החלמת המלך ממחלה אנושה.

דבריו שזורים בחיי היהודים: קריאת השרפים היא הקדושה בתפילה היומית, ״נחמו נחמו עמי״ (ישעיהו 40) פותח את שבע הפטרות הנחמה שאחרי תשעה באב, ו״וכתתו חרבותם לאתים״ חרוט על קיר מול האו״ם. מגילת ישעיהו הגדולה ממגילות קומראן, שהועתקה בסביבות ⁦−125,⁩ שומרת את כל 66 הפרקים. חוקרים רבים מייחסים את פרקים 40–66 לנביאים מאוחרים של הגלות והשיבה, והתלמוד (יבמות 49ב) מספר שהמלך מנשה המית אותו.