רבינא השני

רבינא השני, בנו של רב הונא (המכונה לעיתים רבינא בר רב הונא), עמד בראש ישיבת סורא בסוף שנות ה־400. לפי איגרת רב שרירא גאון, שנכתבה ב־987, מותו ב־499 סימן את סוף ההוראה, תקופת ההוראה התלמודית הסמכותית. אמירת התלמוד עצמו «רב אשי ורבינא סוף הוראה» (בבא מציעא 86א) נקראת במסורת כמתייחסת לרב אשי, שהחל לערוך את התלמוד בסורא, ולרבינא המאוחר הזה, שהשלים אותו, אף שחוקרים אחדים סבורים שהכוונה לרבינא קדום יותר, חברו של רב אשי.

הוא פעל בעת קשה ליהדות בבל: תחת המלך הפרסי פרוז בשנות ה־470 נרדפו היהודים, ושרירא מדווח שראש הגולה הונא מרי הוצא להורג. אחרי רבינא באו הסבוראים, שהוסיפו קטעי הסבר והעניקו לתלמוד את צורתו הסופית, ואחר כך, מסביבות 589, הגאונים.