סוף הנשיאות היהודית

במשך כשלוש מאות שנה אחרי מרד בר כוכבא הונהגו יהודי ארץ ישראל בידי נשיא מבית הלל, שהוכר על ידי רומא. נשיאים אלה, שישבו בזה אחר זה באושא, בבית שערים, בציפורי ולבסוף בטבריה, עמדו בראש הסנהדרין והישיבה, סמכו דיינים, קבעו את הלוח ושלחו שליחים לגבות כספים מהתפוצות; המסורת מייחסת לנשיא הלל השני את פרסום הלוח העברי הקבוע בשנת 359. קיסרים נוצרים קיצצו בהתמדה סמכויות אלה, ובשנת 415 הוריד תאודוסיוס השני את גמליאל השישי מדרגתו.

כשמת גמליאל השישי בסביבות 425 לא הותר יורש, וחוק משנת 429 (הקודקס התאודוסי 16.8.29) הסיט את מס הנשיאות לאוצר הקיסרי. ההנהגה בארץ ישראל עברה לראשי ישיבת טבריה, שנקראו לימים גאוני ארץ ישראל, אך מרכז הלימוד והסמכות היהודי עבר באופן מכריע לבבל, שם הלך והתגבש התלמוד הבבלי.