בניית חומות ירושלים

ב־⁦−445⁩ בא נחמיה לירושלים כפחה ברשותו של ארתחשסתא הראשון. הוא סקר את החומות החרבות בלילה וחילק את הבנייה מחדש בין משפחות, כוהנים וגילדות, שכל אחד מהם קיבל קטע ליד שערים כשער הצאן, שער הדגים, שער האשפות ושער העין (נחמיה 2–3). סנבלט החורוני, טוביה העבד העמוני וגשם הערבי לעגו למלאכה, זממו התקפות והפיצו שמועות על מרד, ולכן עבדו הבונים בכלי עבודה ביד אחת ובנשק ביד השנייה (נחמיה 4). התנ״ך אומר שהחומה הושלמה ב־52 ימים, ב־25 באלול (נחמיה 6:15), ונחנכה בשתי מקהלות תודה שצעדו על גביה (נחמיה 12).

יריביו של נחמיה מוכרים גם מחוץ לתנ״ך: פפירוס מיב מ־⁦−407⁩ מזכיר את בני סנבלט, פחת שומרון, וקערת כסף מתל אל־מסחוטה שבמצרים מזכירה את ״קינו בן גשם, מלך קדר״. אילת מזר זיהתה חומה ומגדל בעיר דוד כמעשה ידיו של נחמיה, טענה שעודנה שנויה במחלוקת. החומות הפכו את ירושלים שוב לעיר שניתן להגן עליה ולמרכז החיים היהודיים ביהוד הפרסית.