פרעות הריינלנד

באביב 1096, בעת שהמסע הצלבני הראשון התגבש, פנו להקות צלבנים בהנהגת הרוזן אמיכו מפלונהיים נגד יהודי חבל הריין. בשפירא ב־3 במאי הגן הבישוף יוהנס על רוב הקהילה, אף שכאחד עשר נהרגו. בוורמייזא, ב־18 וב־25 במאי, נרצחו כ־800 יהודים, ובהם מי שמצאו מחסה בארמון הבישוף. במגנצא ב־27 במאי מתו כ־1,100. התקיפות נמשכו בקלן, בטריר, ברגנסבורג ובעיירות קטנות יותר, ובכל מקום שבו לא נהרגו היהודים הוכרחו להמיר את דתם.

כרוניקות עבריות מאת שלמה בר שמשון, אליעזר בר נתן והמחבר האלמוני של מגנצא מתארות יהודים שבחרו במוות, ואף הרגו את ילדיהם, ובלבד שלא יתנצרו. מעשה קידוש השם זה הפך למופת לדורות הבאים. תפילת אב הרחמים, הנאמרת עד היום ברוב שבתות הבוקר, וקינות רבות של תשעה באב מקוננות על קורבנות אלה. שפירא, וורמייזא ומגנצא, קהילות שו״ם, הן כיום אתר מורשת עולמית של אונסק״ו.