יהודה הלוי

יהודה הלוי נולד בסביבות 1075 בטודלה או בטולדו, ועבד כרופא בטולדו ובהמשך בקורדובה. הוא היה המשורר העברי המהולל ביותר בתור הזהב של ספרד. כ־800 משיריו שרדו: שירי אהבה ויין, פיוטים שעדיין שרים בבית הכנסת, ו״שירי ציון״. בשיר המפורסם שבהם הוא כותב: ״לבי במזרח ואני בסוף מערב״. ״ציון הלא תשאלי״ שלו נאמר בין הקינות של תשעה באב.

חיבורו הפילוסופי הגדול, הכוזרי, נכתב ביהודית־ערבית והושלם בסביבות 1140. הוא מדמיין את מלך הכוזרים שואל פילוסוף, נוצרי, מוסלמי ולבסוף רב. הספר מגן על היהדות באמצעות תולדות ההתגלות לעם כולו בסיני ובאמצעות הקשר המיוחד בין ישראל לארצו. ב־1140 עשה הלוי כדבריו ופנה בים מזרחה. מכתבי הגניזה מלווים אותו דרך אלכסנדריה וקהיר; הוא הפליג שוב במאי 1141 ומת באותו קיץ. אגדה מאוחרת מספרת שפרש ערבי רמס אותו בשערי ירושלים בעודו מדקלם את קינתו על ציון.