תקופת הראשונים

הראשונים, כלומר ״הקדמונים״, היו גדולי הרבנים, המפרשים, הפילוסופים והפוסקים של ימי הביניים. תקופה זו מתחילה אחרי תקופת הגאונים ונמשכת עד סביב גירוש ספרד ב־1492 ותחילת העת החדשה המוקדמת. בין הראשונים הגדולים: רש״י, הרמב״ם, הרמב״ן, אבן עזרא, הרשב״א, הריטב״א ובעלי התוספות.

שלב זה חשוב ביותר, משום שבו נכתבו רבים מהפירושים היהודיים הקלאסיים. רש״י פירש את התורה והתלמוד בדרך שהפכה חיונית ללימוד היהודי, ואילו הרמב״ם סידר את ההלכה ואת הפילוסופיה היהודית. הראשונים עיצבו את הדרך שבה היהודים קוראים את המקרא, מבינים את התלמוד ומקיימים את ההלכה עד היום.