האי גאון

האי בן שרירא, שנולד ב־939, היה בנו של שרירא גאון ועבד לצדו שנים לפני שירש אותו בראש ישיבת פומבדיתא, שישבה אז בבגדד, בראשית שנות ה־1000. שרירא מת ב־1006. האי עמד בראש הישיבה עד מותו ב־28 במרץ 1038. מאות מתשובותיו שרדו, ונשלחו לקירואן, לפאס, לספרד ומעבר להן, בענייני הלכה, פירוש התלמוד, תיאולוגיה ואפילו קסמים ושמות מיסטיים, שבהם נהג בזהירות.

הוא גם כתב חיבורי הלכה בערבית, ובהם מסכתות על שבועות (משפטי שבועות) ועל מקח וממכר (ספר המקח והממכר), ופירוש לסדר טהרות של המשנה. בספרד כתב שמואל אבן נגרילה (שמואל הנגיד) קינה עליו. מותו ב־1038 הוא הסמן הרגיל לסוף העידן הגאוני ולתחילת עידן הראשונים.