שקל צור

בשנת ⁦−126⁩ השיגה העיר צור את חירותה מהמלכים הסלאוקיים והחלה לטבוע שקלי כסף משלה (טטרדרכמות) וחצאי שקל, שהונפקו עד המרד הגדול. הם מראים את ראשו של מלקארת, אל העיר, בדמות הרקלס, ובצדם השני נשר עם המילים היווניות ״של צור, הקדושה והבלתי ניתנת להפרה״, וכל מטבע מתוארך לפי תקופת העיר עצמה. כספם היה טהור ויציב במשקלו במיוחד, ולכן דרשו החכמים שמחצית השקל השנתית למקדש, וסכומים אחרים שהתורה קובעת, ישולמו במטבע זה: התוספתא (כתובות 13:3) אומרת שהכסף שהתורה מדברת בו הוא תמיד כסף צורי, והמשנה (בכורות 8:7) מחשבת את פדיון הבכור במנה צורי.

משום כך הציבו החלפנים את שולחנותיהם בכל הארץ ובבית המקדש בכל חודש אדר (משנה שקלים 1:3). מטמונים גדולים של מטבעות אלה נמצאו בארץ ישראל, ובהם מטמון עוספיה בכרמל (1960), כ־4,500 מטבעות כסף, כמעט כולם שקלים וחצאי שקלים של צור, אולי מסי בית המקדש בדרכם לירושלים.