שולחן ערוך

רבי יוסף קארו, יליד 1488 וילד של גירוש ספרד, השקיע יותר מעשרים שנה, באדרינופול ואחר כך בצפת, בכתיבת הבית יוסף, פירוש עצום לארבעה טורים. לאחר מכן תמצת את מסקנותיו בשולחן ערוך, שנדפס לראשונה בוונציה ב־1565. הוא עוקב אחר ארבעת חלקי הטור ופוסק בדרך כלל לפי הרוב של שלושה פוסקים קדומים: הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש. הוא נפתח בקריאה ״יתגבר כארי״ לקום בבוקר לעבודת הבורא.

מכיוון שקארו נטה בעיקר למנהג ספרד, הוסיף רבי משה איסרלס (הרמ״א) מקרקוב הגהות המתעדות את המנהג האשכנזי, הידועות כמפה, שנדפסו ב־1569–1571. עם פירושים כגון הט״ז, הש״ך והמגן אברהם, ובהמשך המשנה ברורה, נעשה החיבור המשולב לספר ההלכה הרגיל של הנהגת היהודים. יהודים ספרדים ואשכנזים פוסקים הלכה ממנו עד היום.