מלחמת יום הכיפורים

בשעה 2 בצהריים בקירוב, ב־6 באוקטובר 1973 (10 בתשרי 5734), בעוד רוב הישראלים צמים בבתי הכנסת, פתחו מצרים וסוריה בהתקפת פתע מתואמת. כוחות מצריים חצו את תעלת סואץ, פרצו את קו בר־לב והשתמשו בטילי סאגר נגד שריון ישראלי, ובה בעת הסתערו כ־1,400 טנקים סוריים על רמת הגולן, שם עמדה חטיבה 7 המשוריינת, הקטנה בהרבה, ב״עמק הבכא״. המילואימניקים גויסו ישירות מהתפילה. לאחר שעצרה את הסורים ודחפה לעבר דמשק, חצתה ישראל את התעלה ב־16 באוקטובר בפיקודו של אריאל שרון, כתרה את הארמיה השלישית המצרית ועמדה כ־100 ק״מ מקהיר כשהופסקה האש ב־24–25 באוקטובר.

יותר מ־2,600 חיילים ישראלים נהרגו, טראומה לאומית. ועדת אגרנט בחנה את כשל המודיעין, וראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה ב־1974. גשר אווירי אמריקאי, מבצע ניקל גראס, סיפק לישראל אספקה בעת הלחימה, ודיפלומטיית המעבורת של הנרי קיסינג׳ר הניבה הסכמי הפרדת כוחות ב־1974. המלחמה החזירה את כבודם של המצרים ופתחה את הדרך לביקורו של אנואר סאדאת בירושלים ב־1977 ולהסכם השלום ב־1979.