הרב יוסף דב סולובייצ׳יק

הרב יוסף דב סולובייצ׳יק, הידוע לתלמידיו פשוט כ“הרב”, נולד בפרוז׳אנה שבבלארוס של היום ב־1903, נכדו של רבי חיים סולובייצ׳יק מבריסק, ששיטתו האנליטית בלימוד תלמוד ירש מאביו, רבי משה. הוא גם קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה בברלין ב־1932. באותה שנה היגר לארצות הברית והתיישב בבוסטון, שם עמד בראש הקהילה האורתודוקסית וב־1937 ייסד את בית הספר מיימונידס בברוקליין. מ־1941 ירש את אביו כראש הסמינר הרבני של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, ונסע אליו מדי שבוע, והסמיך כ־2,000 רבנים.

ביצירות כמו “איש ההלכה” (1944) ו“איש האמונה הבודד” (1965) חיבר קפדנות תלמודית עם פילוסופיה מודרנית, ונעשה הדמות המנחה של האורתודוקסיה המודרנית. כנשיא כבוד של תנועת המזרחי באמריקה אימץ את הציונות הדתית: ב“קול דודי דופק”, שנישא ביום העצמאות של ישראל ב־1956, תיאר את מדינת ישראל כאלוהים הדופק בפתח על עם ישראל לאחר השואה. הוא מת בבוסטון ב־1993.