רדיפות המואחדים

המואחדים (אלמוואחדון), תנועת רפורמה ברברית מהרי האטלס, כבשו את מראכש ב־1147 תחת הח׳ליף עבד אלמומן ועברו לאלאנדלוס, ולכדו את סביליה וב־1148 את קורדובה. בניגוד לשליטים מוסלמים קודמים, לא קיבלו היהודים והנוצרים כד׳ימים מוגנים: עליהם היה להמיר לאסלאם, לעזוב או להיהרג. בתי כנסת וישיבות נסגרו, והקהילות הוותיקות של קורדובה, לוסנה, סביליה ופאס חדלו להתקיים. אברהם אבן עזרא קונן עליהן עיר אחר עיר בקינתו ״אהה ירד על ספרד״. יהודים רבים חיו כלפי חוץ כמוסלמים ושמרו על יהדותם בסתר, ושליטים מואחדים מאוחרים חייבו את המומרים הללו ללבוש לבוש מיוחד.

בין הנמלטים הייתה משפחת רבי מימון, דיין בקורדובה, עם בנו משה, הרמב״ם לעתיד, אז כבן עשר. הם נדדו שנים בספרד, ישבו בפאס מסביבות 1160, הפליגו לעכו ב־1165 והתיישבו במצרים. ״איגרת השמד״ של הרמב״ם השיבה למי שחי כאנוס. אחרים נמלטו לטולדו הנוצרית ולפרובנס, ובהם משפחות אבן תיבון וקמחי, והעבירו את הלמדנות האנדלוסית לאירופה.