ארבעה טורים

ארבעה טורים, או בקיצור הטור, נכתב בידי רבי יעקב בן אשר מטולדו, בנו של הרא״ש (רבי אשר בן יחיאל), שברח מגרמניה לספרד בסביבות 1305. שמו מזכיר את ארבעת טורי האבנים בחושן הכוהן הגדול (שמות 28:17). הספר כולל רק הלכות הנוהגות אחרי חורבן בית המקדש. הוא מסדר אותן בארבעה חלקים: אורח חיים (תפילה, שבת ומועדים), יורה דעה (כשרות, אבלות ועניינים טקסיים אחרים), אבן העזר (נישואים וגירושים) וחושן משפט (דיני ממונות ודיני נפשות).

לכל הלכה מביא הטור את דעות גדולי הפוסקים, ולעיתים מכריע יחד עם אביו. הוא נדפס בפיאובה די סאקו ב־1475 והיה מהספרים העבריים המודפסים הראשונים בעלי תאריך. מבנהו בארבעה חלקים הפך למסגרת ההלכה היהודית המאוחרת: רבי יוסף קארו כתב את הבית יוסף כפירוש לטור ואחר כך תמצת אותו בשולחן ערוך, השומר על אותן ארבע חלוקות. יעקב בן אשר ידוע גם בפירושו לתורה, בעל הטורים, העשיר בגימטריאות.