הטבחים בימי המוות השחור

המוות השחור הגיע לאירופה ב־1347 והרג אולי שליש מתושביה. גם יהודים מתו ממנו, ובכל זאת האשימו אותם בגרימתו על ידי הרעלת בארות. בספטמבר 1348 עונו יהודי שילון שעל אגם ז׳נבה בסבוי עד ש״הודו״, והוידויים הופצו לערים אחרות. האפיפיור קלמנס השישי פרסם בולות ביולי ובספטמבר 1348 שהכריזו שהאשמה שקרית, משום שיהודים מתים מהמגפה כמו כולם, ואסרו על נוצרים לפגוע בהם. מעטים הקשיבו. בינואר 1349 נשרפו יהודי באזל בבית עץ שנבנה לשם כך על אי ברהיין. ב־14 בפברואר 1349 נשרפו כאלפיים יהודי שטרסבורג, לפני שהמגפה הגיעה לעיר, והחובות שהיו חייבים להם בוטלו. מיינץ, קלן, ארפורט ורבות אחרות באו אחריהן.

עד 1351 חרבו כ־60 קהילות יהודיות גדולות ו־150 קטנות, האסון הגדול ביותר ליהדות אשכנז עד העת החדשה. ניצולים רבים עברו מזרחה לפולין תחת המלך קז׳מיר השלישי, והעבירו את מרכז אשכנז לפולין ולליטא למשך ששת המאות הבאות.