חותמת ברוך בן נריהו

בולה היא גוש חימר שנחתם בחותם כדי לסגור מסמך פפירוס. בשנת 1978 פרסם נחמן אביגד בולה מתוך קבוצה של כ־250 שצצו בשוק העתיקות בשנות ה־1970. היא נושאת באותיות עבריות את הכתובת ״לברכיהו בן נריהו הספר״. ברכיהו הוא הצורה המלאה של השם ברוך ונריהו של נריה, ולכן נראה שהחותם שייך לסופרו של ירמיהו (ירמיהו 36:4). הבולה נרכשה בידי האספן ראובן חכט; רושם שני של אותו חותם, עם מה שנחשב לטביעת אצבע על שוליו, הופיע באוסף של שלמה מוסאיוף ופורסם ב־1996.

מכיוון ששני הממצאים אינם מחפירה מבוקרת, נשאלה שאלת אמיתותם: ב־2014 הגיעו יובל גורן ואראן אריה, לאחר בדיקת החימר והרשמים, למסקנה ששניהם כנראה זיופים מודרניים, בעוד חוקרים אחרים עדיין מקבלים אותם. בולות שנחפרו מימי ירמיהו, כגון זו של גמריהו בן שפן מעיר דוד, מראות שחותמות כאלה אכן היו קיימות.