כיבוש ירושלים בידי הבבלים

המלך יהויקים מרד בבבל ומת כשצבאה התקרב, והותיר את בנו יהויכין בן ה־18 עם עיר שעומדת להיות מוקפת במצור. כרוניקת בבל מתעדת שבשנתו השביעית צעד נבוכדנאצר מערבה, צר על ״עיר יהודה״ ותפס אותה ב־2 באדר, במרץ ⁦−597,⁩ ולכד את מלכה ומינה מלך לפי בחירתו. יהויכין נכנע אחרי שלושה חודשים על הכס, יחד עם אמו נחושתא, נשותיו ופקידיו. לפי מלכים ב׳ 24 נשא נבוכדנאצר את אוצרות בית המקדש והארמון, חתך את כלי הזהב ששלמה עשה, והגלה 10,000 איש, בהם 7,000 לוחמים ו־1,000 בעלי מלאכה ומסגרים. הוא המליך את דודו של יהויכין, מתניה, ושינה את שמו לצדקיהו.

בין הגולים היה הכוהן הצעיר יחזקאל, שיתארך את נבואותיו לפי ״גלות המלך יהויכין״, וההגליה יצרה את הקהילה היהודית בבבל שעיצבה את החיים היהודיים במשך מאות שנים. לוחות מנות בכתב יתדות מארמון נבוכדנאצר בבבל מונים מנות שמן ל״יהויכין מלך ארץ יהודה״ ולחמשת בניו, ומלכים ב׳ 25 מסתיים בשחרורו מבית הסוהר 37 שנה אחרי גלותו.