מלחמת לבנון הראשונה

ישראל פלשה ללבנון ב־6 ביוני 1982, במבצע שלום הגליל, לאחר שנים של התקפות אש״ף משטח לבנון, בייחוד אש רקטות וארטילריה על יישובים בצפון ישראל; הגורם המיידי היה הירי בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, ב־3 ביוני. המטרה הייתה להרחיק את כוחות אש״ף מגבול ישראל ולהשמיד את תשתיתם הצבאית בדרום לבנון.

מנקודת מבטה של ישראל, המלחמה החלה כמאמץ להגן על אזרחים בצפון. אבל היא נעשתה שנויה במחלוקת כשהצבא התקדם הרחק מעבר לקו 40 הקילומטרים שהוכרז כדי לצור על ביירות, ואילץ את יאסר ערפאת וכ־11,000 לוחמי אש״ף לעזוב לתוניסיה ולמדינות אחרות באוגוסט 1982, וישראל נסחפה עמוק לסכסוך הפנימי של לבנון. הטבח בסברה ובשתילה בידי מיליציות פלנגות נוצריות לבנוניות בספטמבר 1982 הוביל לוועדת כהן ולהתפטרותו של אריאל שרון משר הביטחון, וכוחות ישראל נשארו ברצועת ביטחון בדרום עד מאי 2000.