קוואזיגבישים (דן שכטמן)

ב־8 באפריל 1982, במכון התקנים הלאומי של ארצות הברית ליד וושינגטון, שבו שהה בשבתון מן הטכניון בחיפה, הביט דן שכטמן במיקרוסקופ אלקטרונים בסגסוגת של אלומיניום ומנגן שהתקררה במהירות, וראה את מה שכל ספר לימוד אמר שאינו יכול להתקיים: תבנית עקיפה בעלת סימטריה פי עשרה. סברו שגבישים בנויים מיחידות החוזרות על עצמן בתבנית סדורה, מה שמתיר רק סימטריה פי שניים, שלושה, ארבעה ושישה. האטומים של שכטמן היו מסודרים אך לא חזרו על עצמם, כמו הדגמים של פסיפסים אסלאמיים או ריצוף פנרוז. ראש קבוצתו אמר לו לשוב ולקרוא את ספר הלימוד, ואחר כך ביקש ממנו לעזוב את הקבוצה.

מאמרו, שנכתב עם אילן בלך, דניס גרטיאס וג׳ון קאהן, התפרסם ב־1984 והותקף שנים, בעיקר בידי ליינוס פאולינג, שאמר שאין קוואזיגבישים, יש רק קוואזימדענים. מעבדות ברחבי העולם אישרו אותו, ב־1992 שינה האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה את עצם הגדרת הגביש, וב־2011 זכה שכטמן לבדו בפרס נובל בכימיה. יליד תל אביב ב־1941, והוא מלמד בטכניון מאז 1975.