שושלת הורדוס

שושלת הורדוס החלה כשהורדוס הגדול, בגיבוי רומא, כבש את ירושלים ב־⁦−37⁩ והחליף את השליט החשמונאי האחרון, אנטיגנוס השני מתתיהו, שנתפס והוצא להורג בידי הרומים. הורדוס לא היה מבית דוד ולא ממשפחת החשמונאים; הוא בא מרקע אדומי, ולכן יהודים רבים ראו בו זר הנתמך בידי רומא. כדי לחזק את לגיטימיותו נשא לאישה את מרים הראשונה, נסיכה חשמונאית.

שלטונו של הורדוס אופיין בחשדנות ובאלימות כלפי החשמונאים שנותרו. הורקנוס השני, השליט והכהן הגדול החשמונאי לשעבר, כבר הושחת בידי אנטיגנוס כדי שלא יוכל לשמש כהן גדול, והורדוס הוציא אותו להורג בהמשך. הורדוס גם הוציא להורג את מרים וציווה להטביע את אחיה הצעיר אריסטובולוס השלישי אחרי שהעם גילה לו תמיכה רבה מדי. מבחינה יהודית מייצגת שושלת הורדוס את סוף העצמאות החשמונאית האמיתית והחלפת השלטון העצמי היהודי במלוכה הנתמכת בידי רומא.