שמאי הזקן

שמאי היה חכם ירושלמי בדורו של הורדוס, האחרון ל״זוגות״ שהנהיגו את הסנהדרין; הוא נעשה אב בית דין לצד הלל הנשיא אחרי שמנחם עזב את התפקיד (משנה חגיגה 2:2). מימרתו בפרקי אבות 1:15 היא ״עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.״ ובכל זאת מציירים אותו הסיפורים המפורסמים ביותר כקפדן: בשבת 31א הוא מגרש באמת הבנאים אדם שביקש להתגייר ללמוד את כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, האיש שהלל קיבל אחר כך.

בית שמאי חלק עם בית הלל במאות שאלות, ובדרך כלל נקט עמדה מחמירה; בחנוכה הדליקו בית שמאי שמונה נרות בלילה הראשון ופחות אחד בכל לילה שאחריו (שבת 21ב). התלמוד (עירובין 13ב) אומר שאחרי שלוש שנות ויכוח יצאה בת קול והכריזה: ״אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל.״ חומרתו של שמאי עצמו ניכרת במשנה סוכה 2:8, שבה הוא פורץ את הגג כדי להקים סוכה מעל נכדו שזה עתה נולד.