הפלישה הפרתית ליהודה

ב־⁦−40⁩ כבש צבא פרתי בפיקודו של פקורוס, בנו של המלך אורודס השני, ושל הסטרפ ברזפרנס את סוריה הרומית ונכנס ליהודה כדי לתמוך באנטיגנוס השני מתתיהו, התובע החשמונאי האחרון, שלפי יוספוס הבטיח להם 1,000 טלנטים ו־500 נשים (קדמוניות היהודים 14; מלחמת היהודים 1). הפרתים תפסו בעורמה את הכהן הגדול הורקנוס השני ואת פצאל אחי הורדוס. אנטיגנוס קטע את אוזניו של הורקנוס כדי שלעולם לא יוכל לשרת שוב ככהן גדול, ופצאל שם קץ לחייו בשבי. הורדוס נמלט בלילה למצדה עם משפחתו, ומשם דרך פטרה ואלכסנדריה לרומא, שם מינה אותו הסנאט למלך יהודה.

אנטיגנוס שלט שלוש שנים כמלך וככהן גדול, השליט החשמונאי האחרון. מטבעות הברונזה שלו נושאים את הדימוי הקדום ביותר הידוע של מנורת בית המקדש, עם ״מתתיהו הכהן הגדול״ בעברית ו״המלך אנטיגנוס״ ביוונית; מטבע 10 האגורות של ישראל משחזר אותו. ב־⁦−37⁩ כבשו הורדוס והגנרל הרומי סוסיוס את ירושלים אחרי מצור, ואנטיגנוס נערף באנטיוכיה בפקודת מרקוס אנטוניוס, וכך הסתיים השלטון החשמונאי.