האמנציפציה של יהודי צרפת

צרפת המהפכנית הייתה המדינה האירופית הראשונה שהפכה את יהודיה לאזרחים מלאים. בדצמבר 1789 סיכם הצירי סטניסלס דה קלרמון־טונר את העסקה: ״ליהודים כאומה, לא כלום; ליהודים כיחידים, הכול״. היהודים הספרדים של בורדו ובאיון, ויהודי אביניון, שוחררו ב־28 בינואר 1790. האוכלוסייה האשכנזית הגדולה יותר של אלזס ולורן, כ־30,000 איש, באה אחריהם ב־27 בספטמבר 1791, לאחר מערכה בהנהגת האב גרגואר.

בתמורה צפו מהיהודים לוותר על שלטון עצמי קהילתי ולהיות אזרחים צרפתים בני הדת היהודית. צבאות צרפת נשאו את השחרור להולנד ב־1796 ולחלקי איטליה וגרמניה שכבשו. השחרור פתח בפני יהודים את המקצועות, הצבא והפוליטיקה, אך גם העלה את שאלות ההתבוללות והזהות שהלכו לאורך המאה הבאה, מהסנהדרין של נפוליאון ועד פרשת דרייפוס.