משה מונטיפיורי

מונטיפיורי פורש מבורסת לונדון בגיל ארבעים ומקדיש את חמישים השנים הבאות לענייני יהודים ברחבי העולם. הוא נוסע שוב ושוב לאימפריה העות׳מאנית, לרוסיה, למרוקו ולרומניה כדי להתערב אישית אצל שליטים למען קהילות מאוימות, וההפגנה המפורסמת ביותר היא בעת עלילת הדם בדמשק ב־1840. בירושלים הוא מממן את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה, ולצדה טחנת רוח שנועדה לאפשר לקהילה להתקיים בכוחות עצמה. פועלו מציין את בוא ההסברה היהודית הבין־לאומית המאורגנת ואת הצעדים המעשיים הראשונים לקראת נוכחות יהודית מודרנית בארץ.