תחום המושב

תחום המושב היה אזור שנקבע בימי קתרין הגדולה ב־1791 והגביל את המקומות שבהם רוב היהודים הורשו לגור כחוק בתוך האימפריה הרוסית. בסופו של דבר כלל חלק גדול מליטא, בלארוס, אוקראינה ומולדובה של ימינו ואת חלקי פולין.

מיליוני יהודים אשכנזים חיו בתחומו, ופיתחו קהילות ייחודיות, מוסדות דת ותרבות יידיש. ההגבלות על מגורים ועל הזדמנויות כלכליות, יחד עם גלי אלימות אנטישמית ופוגרומים, תרמו להגירה המונית של יהודים.

תחום המושב נשאר בתוקף עד המהפכה הרוסית ב־1917. תולדותיו עיצבו עמוקות את יהדות מזרח אירופה, את ההגירה היהודית לאמריקה ואת הופעת התנועות הציוניות המודרניות.