(האדמו״ר הזקן) רבי שניאור זלמן מליאדי

רבי שניאור זלמן נולד בליוזנה שבבלארוס ב־1745, ונעשה אחד הצעירים בתלמידי המגיד ממזריטש, יורשו של הבעל שם טוב. המגיד ביקש ממנו לכתוב קוד חדש של ההלכה, שולחן ערוך הרב. הוא ייסד את חסידות חב״ד, על שם כוחות השכל חכמה, בינה ודעת, שלימדה שהשכל צריך להוביל את הלב בעבודת ה׳, וב־1796 פרסם את יצירת היסוד שלה, התניא. מתנגדי החסידות הלשינו עליו לממשלת רוסיה, וב־1798 נכלא במבצר פטר ופאול בסנקט פטרבורג. שחרורו ב־19 בכסלו עדיין נחגג בחב״ד כחג. ב־1801 התיישב בליאדי.

כשפלש נפוליאון לרוסיה ב־1812 תמך בצאר, מחשש שהשחרור הצרפתי יחליש את האמונה היהודית. נמלט מהצבא המתקדם, ומת בכפר פיינה בדצמבר 1812 ונקבר בהדיאץ׳ שבאוקראינה. הידוע כאדמו״ר הזקן ובעל התניא, הוא פתח את שושלת חב״ד שהובילה לרבי השביעי, רבי מנחם מנדל שניאורסון.