התגיירות הכוזרים

הכוזרים היו עם טורקי שאימפריה שלו השתרעה על פני הערבה שבין הים השחור, הים הכספי והוולגה, ובירתו אטיל על הוולגה התחתונה. במאות ה־700 או ה־800 קיבלו מלכם ואצילי החצר את היהדות. המקורות העיקריים הם ההתכתבות הכוזרית, חילופי המכתבים בין חסדאי אבן שפרוט מקורדובה ובין המלך יוסף מכוזריה בשנות ה־950; מכתב שכטר, שנמצא בגניזת קהיר; וכותבים ערבים כמו אלמסעודי ואבן פדלאן. מכתב המלך יוסף מציין את המומר הראשון כמלך בולאן, ומלך מאוחר יותר, עובדיה, בנה בתי כנסת והביא חכמים.

עד כמה העמיקה ההמרה עדיין שנוי במחלוקת. בסביבות 965–969 החריב הנסיך סווטוסלב מקייב את המדינה הכוזרית, והקהילה היהודית שלה נעלמת מן התיעוד. המחקר ההיסטורי והגנטי המרכזי אינו תומך בתיאוריה הפופולרית שיהודי אשכנז יורדים מהכוזרים. מורשתם המתמשכת היא ספרותית: בסביבות 1140 עיצב יהודה הלוי את הכוזרי כדיאלוג בין מלך כוזרי לרב.