מרדכי

מגילת אסתר מציגה את מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, איש ימיני בשושן הבירה הפרסית, ״אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה״ (אסתר 2:5–6). הוא גידל את בת דודו היתומה אסתר, שהפכה למלכה של המלך אחשורוש בלי לגלות את עמה. בשער המלך גילה קשר של שני סריסים נגד המלך. הוא סירב להשתחוות להמן הווזיר, אשר בנקמה השיג גזירה להשמיד את כל יהודי האימפריה ב־13 באדר. מרדכי לבש שק וקרא לאסתר ללכת אל המלך: ״ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות״. המן נתלה על העץ שהכין למרדכי, שקיבל את טבעת המלך וייסד את פורים (אסתר 9). הספר מסתיים בו כ״משנה למלך אחשורוש״ (אסתר 10:3).

התלמוד מונה אותו בין אנשי כנסת הגדולה וקורא בו את ״מרדכי בלשן״ שבעזרא 2:2 (מנחות 65א); המסורת מפרשת את אסתר 2:6 במובן שהוא עצמו גלה עם יכניה (⁦−597,⁩ בשנת 3327 לפי הספירה העברית).