פינחס (כהן גדול)

פינחס, בנו של אלעזר ונכדו של אהרן, מוכר מן הסיפור שבמדבר 25: בשיטים, כשבני ישראל הצטרפו לעבודת בעל פעור עם נשים מואביות ומדיָניות ופרצה מגפה, הביא זמרי, נשיא משבט שמעון, את הנערה המדיָנית כזבי אל המחנה. פינחס נטל רומח והרג את שניהם, המגפה נעצרה לאחר שמתו בה 24,000 איש, והקב״ה העניק לו את "בריתי שלום" ואת כהונת עולם (במדבר 25:12–13). אחר כך יצא עם הצבא למלחמה במדין כשהוא נושא את כלי הקודש וחצוצרות התרועה (במדבר 31:6), ובמלחמה בבנימין שירת לפני ארון הברית בבית אל (שופטים 20:28).

קנאותו הטרידה את חכמים, שפסקו כי מעשה כזה מותר אך אין מורים כן להלכה (סנהדרין 82א). מסורת מדרשית מזהה את פינחס עם אליהו הנביא, הקנאי הגדול האחר שבמקרא. מתתיהו, אבי המכבים, הוצג כמי שפעל "כאשר עשה פינחס" (מקבים א׳ 2:26).