השופט עתניאל

עתניאל בן קנז, קרובו הצעיר של כלב, מופיע לראשונה כשהוא כובש את קרית ספר, המכונה גם דביר, וזוכה בידה של עכסה בת כלב (יהושע 15:15–19, שופטים 1:11–15). בשופטים 3:7–11, לאחר שישראל עבדו את הבעלים ואת האשרות, הם נדכאו שמונה שנים בידי כושן רשעתים, מלך ארם נהרים. כשזעקו, «ותהי עליו רוח ה׳» על עתניאל; הוא יצא למלחמה, גבר, והארץ שקטה ארבעים שנה.

עתניאל הוא השופט היחיד מיהודה, וסיפורו הקצר הוא המודל לספר שופטים כולו: חטא, דיכוי, זעקה לעזרה, מושיע, ואז מנוחה. שם המדכא פירושו «כושן של שתי רשעויות», כנראה משחק מילים לועג; זהותו אינה ידועה, וחוקרים מסוימים קוראים «אדום» במקום «ארם», שכן שתי המילים נבדלות באות עברית דומה אחת. התלמוד (תמורה 16א) אומר שעתניאל החזיר בפלפולו 1,700 הלכות ששכחו באבל שלאחר מות משה. דביר מזוהה בדרך כלל עם חירבת רבוד.